שיטת יציאה לחופש מהתמכרות לאשליית אהבה 

נתקלתי פעם במשפט "אין קיצורי דרך למקומות הטובים בחיים" . הוא נשמע צדקני ומתחסד, אבל
בחייה של מכורה לאשליית אהבה הוא תמצית מדוייקת למדי של תהליך אפור וחוזר על עצמו שאני קוראת לו "שיגרת התמודדות".

מדוע שיגרת התמודדות?

כיוון שכל מי שמיישרת מבט נוקב למראה יכולה מייד להבין שאין בעצם מצב של יציאה מוחלטת וטוטלית מהתמכרות . "נגמלתי" היא מילה שאפשר אולי לומר על חומרים כימיים שחדלת להכניס לגופך, אבל לא על דפוסים רגשיים והתנהגותיים שנובעים ממעמקי הנפש ומשנות דור של תרבות.
כיוון שכל מה שצמח שם לא נולד ביום אחד, הוא גם לא יפורק אלא בתהליך הדרגתי ואחראי.
מי שלא מבינה שחיים של עבודה קשה ויומיומית לפניה , לדעתי, לא תוכל להחלים.
הבחירה אינה בין התמכרות= סיוט והחלמה= אושר.
ניגודים אלה שאופייניים בדיוק לתפיסת החיים של מכורה.
ההפך הוא הנכון: ההחלמה פירושה מיתון הדרגתי של אפקט הדרמה המועצמת בחייה של המתמכרת באמצעות אימונים חוזרים ונשנים רגשיים ופיזיים. לפיכך, מי שבוחרת להחלים בשיטה המוצעת לעיל, צריכה לדעת ששיגרת התמודדות קשה לפניה.
כאן האימון הוא הכל: בדיוק כשם שהגוף לא יוצר כושר אך ורק מההבנה מדוע צריך כושר גופני, אלא מהפעלה חוזרת של שריריי הגוף - כך גם ההחלמה מהתמכרות אינה אלא תוצאה של אימון חוזר ונשנה .

מהו האימון?
בסדנא ליצירת אלטרנטיבה להתמכרות מאשליית אהבה לא מנתחים קשרים . הסדנא נועדה אך ורק כדי לבנות למכורה סדר יום חדש שממוקד בה עצמה. הקשר שלה עם האהוב אינו נדון , למעשה, בכלל.
זה אחד הקשיים הגדולים ביותר בהם נתקלת מכורה כשהיא חושבת שהיא מקבלת בסדנא אוזן אמפטית ליגון ולנהי אודות בן הזוג .
בפועל היא תקבל מערכת משימות לביצוע שתכליתן להעסיק אותה מסביב לשעון בעשייה מהסוג שמוליד שליטה על החיים.
בראש ובראשונה, יהיה עליה למצוא מקור תחליפי לבעיה הגדולה ביותר של מכורים בכלל: אין תחליף לא- כימי להפגזה של סרוטונין , דופמין ושלל של הורמונים נוספים שמשתחררים במוח בזמן "שימוש". ה"הי" המפורסם של מכורים הוא פונקציה של כמות גדולה ממזניקי מצב- הרוח הללו. מסתבר שאיזון פחות דרמטי, אבל בהחלט קיים ומוחשי, ניתן להשיג גם בפעילות גופנית אינטנסיבית.
לכן, המכורה שלנו תישלח לחדר כושר (או פעילות אירובית אחרת) לא בשביל להשביח את גזרתה , אלא כדי להשיג תוך כדי פעילות עצמית את האפקט ההורמונאלי שדרוש כדי להימנע מ"קריז" קטלני ומאפקט ה"צלילה" הדיכאונית החדה למטה.
גם שינויי תזונה חיוניים לתהליך הזה.
כך , מתאמנת המכורה שלנו בעשיית פעילות יומיומית למען עצמה, ובהשגת תחושה של שליטה בחייה. אימונים נוספים מיועדים להפנות יכולות וכישרונות לאפיקים של חשיפה ומימוש- כל אחת על פי אישיותה ותכונותיה.

שגרת ההתמודדות לא חסרה שלבים שונים של עליות וירידות. מהתצפיות שלי, ניתן לתאר פחות או יותר את השלבים הבאים : שלב ההצלחה האופורי, שלב הצניחה והספק , שלב הסחיבה העקשנית, ושלב האיזון.

שלב ההצלחה האופורי - המתמכרת מקבלת תחושת עילוי פנימית מעצם האפיק החדש שנפתח בחייה.
התקווה הזאת נושאת שיירים בעייתיים מההתנהלות הרגשית שאפיינה את ההתמכרות : הציפיה להישגים מהירים, חדים, ופתרונות בזק . המכורה שלנו עדין מצפה לאושר מציף כתחליף לוויתור שעשתה על השימוש, ועדיין לא מבינה שהשגרה והאיזון הם משאת הנפש, ולא ה"פיקים" החדים בין אושר מלבב לדיכאון הרסני. זהו שלב הדרמה בו המעצימה שומעת משפטים כמו "אני מרגישה נהדר" "הצלת את חיי" והחיים נראים וורודים ומלאים הבטחה. למעשה, זהו שלב חיוני בהיפרדות מדפוס רגשי הרסני, ולכן הוא לרוב מסתיים בשלב המדכדך של הצניחה והספק.

הצניחה והספק- המכורה שלנו מגלה לקראת השבוע השני או השלישי להתנסותה שהיא "חולה" יותר ממה שהיא חשבה. היא מתעבת את המאמנת שלה , את חדר הכושר, את התזונה עתירת הירקות הירוקים ואת העולם שנעשה אפור וריק. היא עמוסה ברגש של רחמים עצמיים ורק זרועותיו של אהובה יכולים לנחם אותה.
זהו שלב קריטי של מבחן לרצון שלה להחלים.
רוב המכורות שנושרות, נושרות בשלב הזה.
זה שלב מלא רציונליזציות מהסוג של "אני לא חזקה מספיק" " את דורשת יותר מידי" (ומי את בכלל...) ו"אני לא מאמינה שהדברים האלה יובילו למשהו". ברוב אמון ותקווה יש לחזק את המכורה שלנו לשלב הבא...


שלב ה"סחיבה העקשנית" - זהו בפירוש שלב שניזון מכוח רצון ומעידודה של המכורה להמשיך ו"לסחוב" דרך החידלון הרגשי שאליו היא נקלעה. תפקידה של המעצימה הוא דרמטי כאן:
המכורה רואה רק חושך (ואת האהוב שלה כאור היחיד בקצה המנהרה) ולכן המעצימה שלה מחזיקה עבורה את הפנס ומדווחת לה שהיא דווקא רואה היטב פתח מילוט שלא תלוי בו.
השלב הזה חיוני להפליא, כיוון שהוא הוא אבן היסוד של האיזון החדש בחייה של המכורה.
רק מכאן היא תתחיל לחוש תחושת ערך עצמית שאינה תלויה בשום גורם חיצוני.
הסכנה המרכזית שאורבת במהלך הזמן הזה היא החלפת התמכרות אחת באחרת: כדי לשרוד, מכורות לאשליית אהבה מתחילות לפעמים לעשן, לאכול או לעסוק באופן אובססיבי בחיפוש אחרי משהו "שידליק" את החיים. הבשורה הטובה , לעומת זאת, היא שיש סיכוי מסויים שהמתמכרת לאהבה תתחיל להגיב לעוצמה החדשה שנבנתה בעמל בחייה ותתאהב בה.

שלב האיזון - במונחים של החלמה, זהו שלב השיא .
למעשה, זהו שלב שביר למדי אם לא מקפידים להתמיד הלאה בשגרת ההתמודדות. בדיוק כמו שתהליך ירידה במשקל מסתיים בתכנית דיאטה לכל החיים, כך גם כאן.
לטענתי, רק עכשיו המכורה שלנו יכולה בכלל להתחיל להתמודד עם הקשר הבעייתי שלה.
כיוון שיש לה כלים, יש לה מעון מקלט רגשי שהיא בנתה במו ידיה עבור עצמה. והכי חשוב , היא טעמה את הטעם של תחושת ערך עצמי, שלא באה מבחוץ ולא זקוקה לאישורו של אף אדם אחר.
רק מכאן יש לה עמדת תצפית נכונה על מהות הקשר. ובחירתה, מכאן, תהיה שלה בלבד.
זאת הסיבה שמדובר ביציאה לחופשי, ולא בגמילה או שיקום טוטלי: כיוון שהחופש שלא היה לה קודם, הוא היכולת האמיתית לבחור בכל רגע נתון את הבחירה האותנטית שלה. כשאת בוחרת ממקום של חוסר ערך ובקשת אישור נואשת מהסביבה, זה אינו חופש.זוהי תלות נואשת.
תלות נואשת, תתקנו אותי אם אני טועה, היא המאפיין בה' הידיעה של התמכרות.


כל הזכויות למאמר זה שמורות לנורית הדרי-
מעצימה ויועצת לנשים במצבי התמכרות.